אנו באנו ארצה

 אז, הנה אנחנו,מפגינים,מתריעים,מחזירים לעצמינו את הדגל,תומכים אחד בשני,מחזקים את ה"יחד" ומה קורה בצד אחר של המציאות המוזרה אליה אנו נחשפים יום יום.? ככל שאנחנו מתחזקים בתחושת הצדק שלנו כך המצב הולך ומחמיר,ככל שאנו נבהלים ונחרדים ,כך ההווה חובט בנו שוב ושוב.עוד חוק ועוד תיקוני חוק ועוד הסכמים הזויים ועוד קבוצות באוכלוסיה שנוגסות ונוגסות עם תאבון ללא גבול.התינוק נזרק עם המים(או ההיפך),המדינה,לא מה שהכרנו וככל שאני כותב את הדברים הללו,כך אני רואה כיצד החלומות של הורינו(וממש, לא משנה מאיזו עדה),לא רק שלא מתממשים ,אלא הופכים לעיועים( טירוף, בלבול, .  ,, שיגעון, חוסר שפיות. רוּחַ עִיוְועִים.)מכל האמור לעיל עולה תמונה שבא ההרס מנצח ואין מושיע, לכן, וכאן אני פונה לכיוון שאולי יהיה הזוי,אולם ייתכן כי מרוב כעסים וחוסר אימון מוחלט,לא ראינו אותו,זה יכול להיות נסיון שיוביל אותנו לפתרון/לשינוי דרסטי במצבינו הנוכחי.אני חושב שעד כה  המאמץ שלנו היה בהידוק החבל על צווארו של ביבי וחבריו וככל שהידקנו כך המצב הורע ולכן אני מציע חבל הצלה בדמות נסיון לקרב ולהציע רעיונות חדשים שיוריד את החבל מצווארם